סדר ליל פסח תש"פ מבואר עם הערות וכוונות על ידי חביבה פדיה


כוונה כללית לכלל ליל הסדר: תיקון המעגל

פותחים אנו בכוונת הלב לתיקון המעגל. לאור האינסופי. האור האינסופי המכיל את עשר הספירות. משלב את תיקון האור והכלי המקיף והפנימי.


מוזגים כוס ראשון. המצות מכוסות. המצות מגלמות כתר חכמה ובינה. המצות מגלמות את ממדי הרצון והשכל, את ממדי האין והיש החומקים מעינינו.

היחס בין אור אינסוף לספירות כמוהו כמו היחס בין דומייה ובין שפה בין שירה ובין שפה בין המלך ובין חיי המלך.

יותר מכך האינסוף מגלם ומקשר בתוכו הן את האין והן את היש.

כשאנחנו מתחילים מהדימוי של קערת ליל הסדר כמעגל האינסוף, הקערה כהכלה,

אנו נזכרים גם בדימוי של ר' אברהם אבולעפיה בספרו חיי העולם הבא שמקשר בין דימוי הסולם ובין דימוי המעגל. ההתחלה והסוף אחוזים זה בזה.

ר"א אבולעפיה מדבר על שלושה ממדים ראש תוך סוף.

זהו איזשהו אידיאל בעיני לחבר ולמזג את הציר האנכי ההיררכי הסולם – עם הציר של המעגל .... זה קשור בכל מיני מבנים של עיגול ומרובע... ושילובם (אפשר להשוות יותר לכתם פז פירושו על הזוהר של ר' שמעון אבן לביא).. העיגול מעל לזמן המרובע – בתוך הזמן ובתוך העולם

בהתאמה אני מחלקת את ההגדה לשלושה חלקים. חלק ראשון חלק שני חלק שלישי. ויהי רצון שנכלול ראש תוך וסוף.

קַדֵשׁ

בַּחול מַתְחִילִין: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה מועֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשון, אֶת יום חַג הַמַּצּות הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ מִקְרָא קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמועֲדֵי קָדְשֶׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּש יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. .

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

שותה בהסיבת שמאל ואינו מברך ברכה אחרונה.

וּרְחַץ

נוטְלִים אֶת הַיָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִים "עַל נְטִילַת יָדַיִם".

כַּרְפַּס

לוקח מן הכרפס פחות מכזית - כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה - טובל במי מלח, מברך "בורא פרי האדמה", ומכווין לפטור בברכה גם את המרור. אוכל בלא הסבה.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

יחץ

בוצע אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם, וּמַצְפְּין אֶת הַחֵצִי הַגָדול לָאֲפִיקומָן.

כוונות האפיקומן

יש מנהגים רבים בענין חיצוי האפיקומן לפי אותיות אות ה"א או אות וא"ו. או אות דל"ת. אנחנו לוקחים חלק מן האות השבורה ומצפינים ומחביאים אותו.

הדרמה של למצוא מחדש את מה שאיבדנו ומה שהסתרנו מעצמנו.

זו השכינה או הפירוק של שתי השכינות אמא עילאה ואמא תתאה ה"א עליונה וה"א תחתונה. רמזים למתח בין שבירה ובין צמצום. לזכור שאנו חיים בשני מקצבי זמן. הזמן בו הסדר מתרחש והזמן בו ממתין האוביקט החסר המושעה או המושהה ושהסדר הזה בשנת תשפ אנו עצמנו קצת כמו אפיקומן מוצפנים ומושעים עד שנחזור לסדר הרגיל של הדברים חוויה די נדירה כשהיא פוגעת בו זמנית במקצבים ובמקצבים אנושיים כה רבים ברחבי העולם

(מי שמעוניין בהרחבה שייעיין גם בשעור שלי על ליקוטי מוהרן בענין זה)

מגיד:

לחם העוני - העני הוא השכינה – זהו מלא כל הארץ כבודו, כבוד שהוא בגלות (בחב"ד גם ממלא כל עלמין)

פתחנו את המסע במעגל באינסוף במה שעוטף את הכל שהינו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. עתה אנו הולכים אל העוני השוכן בתוכנו. אל השכינה. אל העני שבפתח. אל האורח.

אל מי שנשבר מטה לחמם. אנו נזכרים בדברי המקובלים שכל אורח הדופק בדלת כל עני המבקש נדבה הוא יצוגה של השכינה הנודדת. האנשים אשר נדחקו אל הבזות אל הרעב אל מצבי קצה הם האלוהי והנשגב הבא אלינו בתביעה לקשב לשותפות לנתינה לכבוד אנו חולקים את מה שיש בליבנו ובקערה.

לחם העוני מלשון לחם שיש בו דיבור ומענה שעונים אחד לשני

יש בינינו החוגגים את ליל הסדר הזה בבדידות מזהירה. לגמרי לבד. אדם אחד בין כתלי ביתו. היות והמציאות זימנה מצב בו האדם עומד בתוך ביתו סגור כנקודה בתוך מעגל אנו נהפוך את הבדידות להתבודדות ונתחיל במסע המעגל ההופך לסולם עלייה רוחני .

הפעם אני המדבר ואני העונה לעצמי אני חולם את מה שאהיה בחינת "אהיה אשר אהיה" השם העתידני של היציאה ממצרים מן המיצר.

מְגַלֶה אֶת הַמַצות, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְעָרָה וְאומֵר בְּקול רָם:

מנהג יהודי בבל לשיר את הא לחמא עניא הכתוב ארמית גם בשפה הערבית היהודית, השרח,

בבית סבא לא אמרנו הא בקמץ במשמעות זה אלא אמרנו הא בצירה במשמעות האות ה"א הרומזת לשכינה וכך מנהג המקובלים. השנה נוסיף לכוונת הה"א את הה"א הפנימית המצויירת במרכז התודעה. (לעיל בכוונות רא אבולעפיה).

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חורִין. מסיר את הקערה מעל השולחן. מוזְגיִן כוס שֵׁנִי. הילדים שואלים:

עדיין מחפשת מבצעים

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילות? שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כּלו מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין שְׁאָר יְרָקות - הַלַּיְלָה הַזֶּה (כולו) מָרור. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין בֵּין יושְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין - הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.

שבכל הלילות אנו ביחד והפעם אנו מעבדים ומבינים את הלבד את הלבדיות את הניתוק מחברה, חברים, משפחה, ילדים, הורים. אנו ניקח הפעם את כל הזמן של הסגר שחווינו עד כה ואת הלילה הזה המיוחד כלילה מטפורי מיסטי שבו הנשמה שואפת מתוך בדידותה בלילה הארוך הזה ומשוועת אל הלידה השנייה של העצמי.

עבדות בכל המישורים – היא הדבר המפריע ומעכב בעד הצמיחה הרוחנית האמיתית והמלאה וכאן כל אחד מאיתנו יסקור בליבו ובמחשבתו לא רק את עבדים היינו אלא איפה והיכן ובאיזה הקשרים עבדים אנו עדיין.

אחד המרבה ואחד הממעיט – מי שרוצה יבחן זאת רק במישור אישי פנימי ומי שרוצה מסוגל ומתאים לו בעוד מישורים והקשרים חברתיים מיגדריים כלכליים מדיניים עולמיים אקולוגיים ועוד ועוד

מחזיר את הקערה אל השולחן. הַמַצות תִּהְיֶינָה מְגלות בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם, וַיּוצִיאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לא הוצִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבונִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יודְעִים אֶת הַתּורָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהושֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפון שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אותו הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּותֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

ניגשים אנו לליל הסדר הזה בענווה ובהכנעה בכפיפת ראש ובהרכנת קומה. ליבנו עם עולם ומלואו בסבלו

70 שנה --- חוני המעגל הוא דוגמא לאדם שישב בתוך מנדלה בתוך מעגל בבקשתו שיהיה גשם על כל העולם גם אנו כיום במקום שקודם כל כל אדם מבקש על כל העולם.

להתמקד בהתבוננות הזאת.

התבוננות שניה: שבעים שנות שמיטה בגלל הסירוב המתמיד לשמוט. התבוננות במה אני מצווה רוצה מבקש כעט לשמוט לתת מנוחה.

התבוננות שלישית: הגדרת ההווה המתמשך זה פסח מיוחד לא רק מה שהיה בעבר ומה שקורה עכשו מול עבר סגור. אלא אנו בתוך הווה מתמשך העבר הכאוב נוכח בו ואנו מבקשים לבנות עתיד חי

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילות עַד שֶׁדָּרְשָׁהּ בֶּן זומָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכּור אֶת יום צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָיְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילות. וַחֲכָמִים אומְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעולָם הַזֶּה. כּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימות הַמָּשִׁיחַ:

בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

ארבעה בנים התבנית הקוסמית

התבוננות א: ארבעה שנכנסו לפרדס

התבוננות ב: יסורים וקבלתם אהבה ושירה

אנו מתבקשים להוסיף ולפתח את העמדה המופנמת הרוחנית איפה אני רשע? איפה חכם איפה תם איפה שאינו יודע לשאול. כיצד אני מייצר סינתיזות. בין חכם ותם (ציר אופקי המדומיין ר' נחמן). בין רשע ושאינו יודע לשאול ( ציר אנכי נשמות התוהו חבד)

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.

חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן: רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל: תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

יָכול מֵראשׁ חודֶשׁ? תַּלְמוּד לומַר בַּיום הַהוּא. אִי בַּיום הַהוּא יָכול מִבְּעוד יום? תַּלְמוּד לומַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרור מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

מִתְּחִלָּה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיוּ אֲבותֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקום לַעֲבדָתו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיאמֶר יְהושֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כּה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבותֵיכֶם מֵעולָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחור, וַיַּעַבְדוּ אֱלהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאולֵךְ אותו בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעו וָאֶתֵּן לו אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אתו, וְיַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

בָּרוּךְ שׁומֵר הַבְטָחָתו לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂות כְּמו שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּאמֶר לְְאַבְרָם, יָדע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאות שנה. וְגם אֶת הַגּוי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדול. מכסה המצה ומגביה את הכוס בידו, ואומר:

והיא שעמדה היא השכינה, האלוהות השוכנת בתוכנו, היסוד האלוהי, צלם אנוש כרוך בו, הוא שעומד כעני/ענייה בפתח, ענייה סוערה לא נוחמה, אבל היא גם יסוד הקוממיות הוודאות והיכולת להתמודד וגם אם נדמה שהמציאות עטופה כרגע בהסתר פנים גדול. "בצר לך"

והיא שעמדה אליעזר בוצר וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּותֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּור וָדור עומְדִים עָלֵינוּ לְכַלותֵנוּ, וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

יַנִיחַ הַכּוס מִיָדו ויְגַלֶה אֶת הַמַּצּות. צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂות לְיַעֲקב אָבִינוּ: שֶׁפַּרְעה לא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקור אֶת הַכּל. שֶׁנֶּאֱמַר:

מכאן כל הסיפור של הירידה מצריימה הוא סיפור של נפילה לבור שאפשר לשרטט אותו באופן חזותי ווקאלי

כל אדם יכול להרהר כאן ולהתבונן בגלויות הפרטיות שלו, בנפילות האישיות, בבור של הגלות הפנימית האישית אובדן העצמי הבור ממנו עולה הצעקה איה, איפה אני בעולם, איה מקום כבודו, הצעקה עצמה היא המעלה מן הבור מבור תחתיות אל הכוח שלי להוסיף ולהיות מתוך מקום של התמרה ומטאמורפוזה לעבור מ"איה", מהרגע הסתום של החיפוש של אי הידיעה, לוודאות החלקית הפתוחה המאמינה אל "אהיה אשר אהיה" במשמעות האישית שלי

הנפילה לבור

אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול, עָצוּם וָרָב. וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלא יָרַד יַעֲקב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיאמְרוּ אֶל פַּרְעה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶן.

בִּמְתֵי מְעָט - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבותֶיךָ מִצְרַָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלהֶיךָ כְּכוכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב.

וַיְהִי שָׁם לְגוי - מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

גָּדול עָצוּם - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם.

וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי

וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַננּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה. וירעו אתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְמָה לו פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנתו בְּסִבְלתָם. וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנות לְפַרְעה. אֶת פִּתם וְאֶת רַעַמְסֵס.

וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

2. הצעקה כמעלה מן הבור צעקת איה

וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלהֵי אֲבתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלהֵי אֲבתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַים, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבודָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלהִים מִן הָעֲבדָה.

צעקת איה ------------------ אהיה אשר אהיה ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ו תורה כ"א ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה י"ב

כאן אני מחברת בין כמה תורות זו גם הנחמה האנושית שלנו ברגעי משבר להיות כפי ניסוחו של ר' נחמן בקיא ברצוא ובקיא בשוב.

3. העלייה מהבור וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּור אֱלהִים אֶת בְּרִיתו אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק ואֶת יַעֲקב.

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זו פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלהִים.

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

וְאֶת לַחֶצֵנוּ - זֶו הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַים לחֲצִים אתָם.

וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרעַ נְטוּיָה, וּבְמרָא גָּדל, וּבְאתות וּבְמפְתִים. וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים - לא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבודו וּבְעַצְמו. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכור בְּאֶרֶץ מִצְרַים מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי ה'.

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלא מַלְאָך;ְ וְהִכֵּיתִי כָּל בְכור בְּאֶרֶץ מִצְרַים - אֲנִי וְלא שָׂרָף; וּבְכָל אֱלהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולא הַשָּׁלִיחַ; אֲנִי ה' - אֲנִי הוּא ולא אַחֵר.

בְּיָד חֲזָקָה - זו הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵה יד ה' הויָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאד.

וּבִזְרעַ נְטוּיָה - זו הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּו שְׁלוּפָה בְּיָדו, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

וּבְמורָא גָּדול - זו גִּלּוּי שְׁכִינָה. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, או הֲנִסָּה אֱלהִים לָבא לָקַחַת לו גּוי מִקֶּרֶב גּוי בְּמַסּות בְּאתת וּבְמופְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרועַ נְטוּיָה וּבְמורָאִים גְּדולִים כְּכל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:. וּבְאתות - זֶה הַמַּטֶה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּו אֶת הָאתת.

וּבְמפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מופְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

כשאומר דם ואש ותימרות עשן, עשר המכות ודצ"ך עד"ש באח"ב - ישפוך מן הכוס מעט יין:

דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרות עָשָׁן.

דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמרָא גָּדל - שְׁתַּיִם, וּבְאתות - שְׁתַּיִם, וּבְמפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן:

דָּם צְפֵרְדֵּעַ כִּנִים עָרוב דֶּבֶר שְׁחִין בָּרד אַרְבֶּה חשֶׁךְ מַכַּת בְּכורות

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נותֵן בָּהֶם סִמָּנִים:

דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות. אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.

רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.

רַבִּי עֲקִיבֶא אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרון אַפּו- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּות.

כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ!

אִלוּ הוצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ. אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ולא עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, דַּיֵינוּ. אִלוּ עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, וְלא הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם, דַּיֵינוּ. אִלוּ הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם וְלא נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם, דַּיֵינוּ. אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם וְלא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ. אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ. אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה וְלא שְׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו דַּיֵינוּ. אִלוּ שִׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו וְלא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ. אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ. אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ. אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ. אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה. דַּיֵינוּ. אִלוּ נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה וְלא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ. אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה, טובָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקום עָלֵינוּ: שֶׁהוצִיאָנוּ מִמִצְרַים, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירֶנו בִּתוכו בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַָתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כל עֲונותֵינוּ.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר: כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור.

על הדיבור עם ויקטוריה חנה

השבר בין פה ובין סח, המיקום שלי באמצע הדיבור השבור

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפֶָּסַח הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּני יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּו אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל? וַיִּקּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.

מצה היא בין החירות העליונה מצה בקבלה יכולה להיות ספירת בינה, מצרים העליונה, החירות האור הראשון לידת הנשמה ויכולה להיות מצת העוני, השכינה, הדלות, השבורה בגלות, אנו מתכוונים ללכד את שתי הבחינות האלה של המצה, שכינה עילאה ותתאה שגם בתוכנו בתוך התודעה וגם במציאות

אוחז המצה בידו ומראה אותה למסובין: מַצָּה זו שאנו אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁלא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבותֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגת מַצּות, כִּי לא חָמֵץ, כִּי גרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לא עָשׂו לָהֶם.

מרור

המרירות שאנו יודעים במצב הזה בפרט בחיים בכלל עשוייה להיות התבלין שנחוץ בתוך הבליל של המציאות של הדברים המתוקים והמתקתקים ועוד דבר אנחנו לא יכולים לשוות משמעות מתקתקה לדברים זהו מצב שיש בו מרירות עולמית לכל כך הרבה אנשים.... איך הופכים את המרור למור? למור עובר על כפות המנעול, לחפש את הטובה שלי אך בלי עיוורון למרירות העולמית הכללית?

אוחז המרור בידו ומראה אותו למסובין: מָרור זֶה שֶׁאָנוּ אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהם בַּעֲבדָה קָשָה, בְּחמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

אני יוצאת עכשוו מבין המיצרים בדרכי אל הלידה השניה זו עבודה פרטית ואישית לא ניתן להנחות כאן אלא כל אחד יאחז בהתבוננות בדימוי שמסייע לו לחוש את הפריצה את הלידה את ההארה

בְּכָל דּור וָדור חַיָב אָדָם לִרְאות אֶת עַצְמו כְּאִלוּ הוּא יֶצָא מִמִּצְרים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. לא אֶת אֲבותֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אותָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאותָנוּ הוצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבתֵנוּ. יאחז הכוס בידו ויכסה המצות ויאמר: לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהודות, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרומֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגון לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיום טוב, וּמֵאֲפֵלָה לְאור גָּדול, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה', הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ מֵעַתָּה וְִעַד עולָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבואו מְהֻלָּל שֵׁם ה'. רָם עַל כָּל גּויִם ה', עַל הַשָּׁמַיִם כְּבודו. מִי כַּיי אֱלהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאות בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפּת יָרִים אֶבְיון, לְהושִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּו. מושִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה. הַלְלוּיָהּ.

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִצרַים, בֵּית יַעֲקב מֵעַם לעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁו, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלותָיו. הַיָּם רָאָה וַיַּנס, הַיַרְדֵּן יִסּב לְאָחור. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבַעות - כִּבְנֵי צאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסּב לְאָחור, הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבַעות - כִּבְנֵי צאן. מִלְּפְנֵי אָדון חוּלִי אָרֶץ, מִלְּפְנֵי אֱלוהַ יַעֲקב. הַהפְכִי הַצּוּר - אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנו מָיִם.

מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוס עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

ברכת הגאולה ברכה נדירה לכוון לכרוך בה עבר הווה מתמשך פתוח ועתיד

בָּרוּךְ אתה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּו מַצָּה וּמָרור. כֵּן ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמועֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלום, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבודָתֶךָ. וְנאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצון, וְנודֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן. שׁותִים אֶת הַכּוס בְּהַסָבַּת שְׂמאל.

רְחַץ

נוטְלִים אֶת הַיָדַיִם וּמְבָרְכִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.

מוצִיא מַצָּה

יִקַח הַמַּצּות בְּסֵדֶר שֶהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, יאחז שלשתן בידו ויברך "המוציא" בכוונה עַל העליונה, ו"על אכילת מַצָּה" בכוונה על הפרוסה. אחר כך יבצע כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה, ויטבלם במלח, ויאכל בהסבה שני הזיתים: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם הַמּוצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.

מָרור

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוקֵחַ כְּזַיִת מָרור, ּמַטְבִּלו בַּחֲרוסֶת, ּמְנַעֵר הַחֲרוסֶת, מְבָרֵךְ וְאוכֵל בְּלִי הַסָבָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרור.

כּורֵךְ

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרור, ְכורְכִם יַחַד, אוכְלַם בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפָנֵי אֲכָלו אומֵר.

זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּורֵךְ מַצָּה וּמָרור וְאוכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּות וּמְררִים יאכְלֻהוּ.

פיוטים שמשלבים יהודי בבל

מלך גואל ומושיע / ר' משה חוצין

מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה מַחֲזִיק רִפְיוֹן יְדֵי רָשִׁים כִּי הוֹצִיא בְּחֹדֶשׁ אָבִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמוּשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים

שְׁמוֹ יַחְדָּו נְרוֹמֵמָה עֲלֵי נֵבֶל וַעֲלֵי עָשׂוֹר כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ וַיּוֹצִיא עַמּוֹ מִמָּצוֹר וְהוּא צִוָּה אֱלֵי עַמּוֹ קְחוּ לָכֶם שֶׂה בֶּעָשׂוֹר לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא יָשׂוֹר עַל אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים

הָעָם עָשׂוּ אֶת פִּסְחֵיהֶם בִּלְתִּי פַחַד מִמִּצְרַיִם בְּשִׁירֵי זִמְרָה וּתְהִלָּה בִּשְׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַחֲנַיִם אָכְלוּ אוֹתוֹ עֲלֵי מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בְּהָעַרְבַּיִם בִּלְתִּי מְבֻשָּׁל בַּמַּיִם וְנָא כִּי אִם צְלִי אִשִּׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים

חֹסֶן יֶשַׁע יְמִינוֹ אֵל הֶרְאָה לְהוֹשִׁיעַ לָמוֹ כִּי הִשְׁקִיף מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ הָעָם מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ דַּם פֶּסַח וְדַם הַמִּילָה אֲזַי עָבַר הוּא בְּעַצְמוֹ לְמִצְרַיִם וְאֶת עַמּוֹ הוֹצִיא מֵעַבְדוּת לְחָפְשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים

חָזָק חוּשָׁה שְׁלַח זָרִים לִבְנֵי אֱדוֹם וּפִילַגְשִׁים שִׂימֵם כְּמַהְפֵּכַת עָרִים עָרֵי אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים וְתַכְנִיעַ גְּאוֹן זָרִים וּשְׁלַח לְעַם לְךָ דוֹרְשִׁים הָאָדוֹן אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים בְּנִיסָן רֹאשׁ הָחֳדָשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים

שֻׁלְחָן עורֵךְ

אוכְלִים וְשותים.

התבוננות באה למצוא את הצפון.... גם אם לא מוצאים עכשו מה צפון בי שמבקש לצאת לאור ולעצמי ולעולם

צָפוּן

אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמַצָּה שהייתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאוכלה קודם חצות הלילה. לפני אכילת האפיקומן יאמר: זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע.

סגירת המעגל בין שכינה עילאה ובין תתאה בין אור אין סוף ובין מלוא כל הארץ כבודו

בָּרֵךְ

מוזְגִים כּוס שלִישִׁי וּמְבָרְכִים בִּרְכַּת הַמָזון. שִׁיר הַמַּעֲלות, בְּשוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיון הָיִינוּ כְּחלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוק פִּינוּ וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה. אָז יאמְרוּ בַגּויִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִמָנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצרוּ. הָלוךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵׂא מֶשֶךְ הַזָּרַע, בּא יָבא בְרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּתָיו.

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִים לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פותח: רַבּותַי נְבָרֵךְ:

הַמסבִּים עונִים: יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם.

הַמְזַמֵן אומֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי, נְבָרֵךְ [אֱלהֵינוּ] שֶׁאָכלְנוּ מִשֶּׁלו.

הַמְסֻבִּים עונִים: בָּרוּךְ [אֱלהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלו וּבְטוּבו חַָיִינוּ

הַמְזַמֵן חוזֶר וְאומֵר: בָּרוּךְ [אֱלהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלו וּבְטוּבו חַָיִינוּ

כֻּלָם אומְרִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַזָן אֶת הָעולָם כֻּלּו בְּטוּבו בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נותֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעולָם חַסְדו. וּבְטוּבו הַגָדול תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזון לְעולָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמו הַגָּדול, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל, וּמֵכִין מָזון לְכָל בְּרִיּותָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָן אֶת הַכּל.

נודֶה לְךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טובָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוצֵאתָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בְּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּורָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהודַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחונַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזון שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אותָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יום וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

וְעַל הַכּל ה' אֱלהֵינוּ, אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד. כַּכָּתוּב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלהֵיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּובָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָזון: רַחֵם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאַל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל הַבַּיִת הַגָדול וְהַקָדושׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ אָבִינוּ, רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרותֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ, לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדושָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלא נֵבושׁ וְלא נִכָּלֵם לְעולָם וָעֶד. בְּשַׁבת מוסִיפִין: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִצְותֶיךָ וּבְמִצְוַת יום הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדול וְהַקָדושׂ הַזֶּה. כִּי יום זֶה גָּדול וְקָדושׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּו וְלָנוּחַ בּו בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ.וּבִרְצונְךָ הָנִיחַ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ שֶׁלּא תְהֵא צָרָה וְיָגון וַאֲנָחָה בְּיום מְנוּחָתֵנוּ. והַרְאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיון עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעות וּבַעַל הַנֶּחָמות.

אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וּפִקְדּונֵנוּ, וְזִכְרון אֲבותֵינוּ, וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאַל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטובָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים וּלְשָׁלום בְּיום חַג הַמַּצּות הַזֶּה זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּונֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִירֵנוּ בּורְאֵנוּ גּאֲלֵנוּ יוצְרֵנוּ קְדושֵׁנוּ קְדושׁ יַעֲקב רועֵנוּ רועֵה יִשְׂרָאַל הַמֶּלֶךְ הַטּוב וְהַמֵּטִיב לַכּל שֶׁבְּכָל יום וָיום הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גומְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום וְכָל טוב, וּמִכָּל טוּב לְעולָם עַל יְחַסְּרֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוךְ עָלֵינוּ לְעולָם וָעֶד. הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדור דּורִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעולְמֵי עולָמִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוד. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּור עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יולִיכֵנוּ קומְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוב, וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂורות טובות יְשׁוּעות וְנֶחָמות. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעֲלִי / אִשְתִי. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת [אָבִי מורִי] בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאֶת [אִמִּי מורָתִי] בַּעַלת הַבַּיִת הַזֶּה, אותָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. אותָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל, כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנאמַר, אָמֵן.

בַּמָרום יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלום. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאלהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם.

בְּשַׁבָּת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלו שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעולָמִים. הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלו טוב.[יום שֶׁכֻּלו אָרוּךְ. יום שֶׁצַּדִּיקִים יושְׁבִים וְעַטְרותֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וִיהִי חֶלְקֵינוּ עִמָּהֶם]. הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימות הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעולָם הַבָּא. מִגְדּול יְשׁוּעות מַלְכּו וְעשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחו לְדָוִד וּלְזַרְעו עַד עולָם. עשֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל וְאִמְרוּ, אָמֵן.

יִרְאוּ אֶת ה' קְדשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסור לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוב. הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו. פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצון. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי, וְהָיָה ה' מִבְטַחו. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלא רָאִיתִי צַדִיק נֶעֱזָב, וְזַרְעו מְבַקֶּשׁ לָחֶם.יי עז לְעַמו יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמו בַשָׁלום.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן. ושותים בהסיבה ואינו מברך ברכה אחרונה. מוזגים כוס של אליהו ופותחים את הדלת:

שְׁפךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּויִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרון אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.

מוזגים כוס רביעי ואומרים עליו את ההלל: לא לָנוּ, ה', לא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה נָא אֱלהֵיהֶם. ואֱלהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, כּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלא יְהַלֵּכוּ, לא יֶהְגּוּ בִּגְרונָם. כְּמוהֶם יִהְיוּ עשֵׂיהֶם, כּל אֲשֶׁר בּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אהרן בִּטְחו ביי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יראי ה' בִּטְחו ביי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרן, יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה', הַקְּטַנִים עִם הַגְּדלִים. יסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לא הַמֵּתִים יְהַלְלוּיָהּ וְלא כָּל ירדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עולָם. הַלְלוּיָהּ.

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קולִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנו לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאול מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגון אֶמְצָא. וּבשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנוּן ה' וְצַדִיק, וֵאֱלהֵינוּ מְרַחֵם. שׁמֵר פְּתָאִים ה', דַּלתִי וְלִי יְהושִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצות הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כּזֵב.

מָה אָשִׁיב לַיי כּל תַּגְמוּלוהִי עָלָי. כּוס יְשׁוּעות אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּו. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּודָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמו. בְּחַצְרות בֵּית ה', בְּתוכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ.

הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּויִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדו, וֶאֱמֶת ה' לְעולָם. הַלְלוּיָהּ.

הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו. יאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעולָם חַסְדּו. יאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרן כִּי לְעולָם חַסְדּו. יאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעולָם חַסְדּו.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. ה' לִי, לא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, ה' לִי בְּעזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי. טוב לַחֲסות בַּיי מִבְּטחַ בָּאָדָם. טוב לַחֲסות בַּיי מִבְּטחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּויִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְּברִים, דּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוצִים, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. דָּחה דְּחִיתַנִי לִנְפּל, וַיי עֲזָרָנִי. עזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קול רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: יְמִין ה' עשׂה חָיִל, יְמִין ה' רומֵמָה, יְמִין ה' עשׂה חָיִל. לא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבא בָם, אודֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבאוּ בו. אודְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אודְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּונִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּונִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. אָנָא ה', הושִיעָה נָּא. אָנָא ה', הושִיעָה נָּא. אָנָא ה', הַצְלִיחָה נָא. אָנָא ה', הַצְלִיחָה נָא.

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבתִים עַד קַרְנות הַמִּזְבֵּחַ. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבתִים עַד קַרְנות הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאודֶךָּ, אֱלהַי - אֲרומְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאודֶךָּ, אֱלהַי - אֲרומְמֶךָּ. הודוּ לַיי כִּי טוב, כִּי לְעולָם חַסְדּו. הודוּ לַיי כִּי טוב, כִּי לְעולָם חַסְדּו. יְהַלְלוּךָ ה' אֱלהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עושֵׂי רְצונֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יודוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוב לְהודות וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמר, כִּי מֵעולָם וְעַד עולָם אַתָּה אֵל.

הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו. הודוּ לֵאלהֵי הָאֱלהִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. הודוּ לָאֲדנֵי הָאֲדנִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. לעשֵׂה נִפְלָאות גְדלות לְבַדּו כִּי לְעולָם חַסְדּו. לעשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְרוקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְעשֵׂה אורִים גְּדלִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיום כִּי לְעולָם חַסְדּו. אֶת הַיָּרֵחַ וְכוכָבִים לְמֶמְשְׁלות בַּלַּיְלָה כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְמַכֵּה מִצְרַים בִּבְכורֵיהֶם כִּי לְעולָם חַסְדּו. וַיוצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוכָם כִּי לְעולָם חַסְדּו. בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרועַ נְטוּיָה כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְגזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. וְהֶֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוכו כִּי לְעולָם חַסְדּו. וְנִעֵר פַּרְעה וְחֵילו בְיַם סוּף כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְמולִיךְ עַמּו בַּמִּדְבָּר כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדלִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. וַיָהֲרג מְלָכִים אַדִירִים כִּי לְעולָם חַסְדּו. לְסִיחון מֶלֶךְ הָאֱמרִי כִּי לְעולָם חַסְדּו. וּלְעוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעולָם חַסְדּו. וָנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעולָם חַסְדּו. נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עָבְדוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו. שֶׁבְִּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו. וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעולָם חַסְדּו. הודוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם כִּי לְעולָם חַסְדּו.

אני מקבל עלי שבשנה הבאה בעזרת השם לאחר שאזכה לסיים את הסדר עם אהובי ויקרי ואגיע למקום זה אומר שוב נשמת כל חי

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, ה' אֱלהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרומֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעולָם וְעַד הָעולָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּואֵל וּמושִיעַ, פּודֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלהֵי הָרִאשׁונִים וְהָאַחֲרונִים, אֱלוהַּ כָּל בְּרִיות, אֲדון כָּל תּולָדות, הַמְּהֻלָל בְּרב הַתִּשְׁבָּחות, הַמְנַהֵג עולָמו בְּחֶסֶד וּבְרִיּותָיו בְּרַחֲמִים. וַיי לא יָנוּם וְלא יִישָׁן - הַמְּעורֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּומֵךְ נופְלִים וְהַזּוקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מודִים. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה כֲּהַמון גַּלָּיו, וְשִׂפְתותֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירות כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂות כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּות כָּאַיָּלות - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהודות לְךָ, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבות פְּעָמִים הַטּובות שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבותֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ, ה' אֱלהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, ה' אֱלהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁון אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יודוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יודֶה, וְכָל לָשׁון לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קומָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל לְבָבות יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיות יְזַמֵּרוּ לִשְִׁמֶךָ. כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה, ה' מִי כָמוךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיון מִגּזְלו. מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדול, הַגִּבּור וְהַנּורָא, אֵל עֶלְיון, קנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁו. הָאֵל בְּתַעֲצֻמות עֻזֶּךָ, הַגָּדול בִּכְבוד שְׁמֶךָ, הַגִּבּור לָנֶצַח וְהַנּורָא בְּנורְאותֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשִא. שׁוכֵן עַד מָּרום וְקָּדושׁ שְׁמו. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיי, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבַּרַךְ, וּבִלְשׁון חֲסִידִים תִּתְרומָם, וּבְקֶרֶב קְדושִׁים תִּתְקַדָּשׁ.

וּבְמַקְהֲלות רִבבְות עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּור וָדור, שֶׁכֵּן חובַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, לְהודות לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרומֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירות וְתִשְׁבְּחות דּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ בַּשָּׁמַיִם וּבאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכות וְהודָאות מֵעַתָּה וְעַד עולָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֵל מֶלֶךְ גָּדול בַּתִּשְׁבָּחות, אֵל הַהודָאות, אֲדון הַנִפְלָאות, הַבּוחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעולָמִים.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן. וְשׁותֶה בְּהַסִיבַּת שְׂמאל.

בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טובָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ לֶאֱכל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוכָהּ וְשַׂמְחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה [בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיום הַשַׁבָּת הַזֶּה] וְשַׂמְחֵנוּ בְּיום חַג הַמַּצּות הַזֶּה, כִּי אַתָּה ה' טוב וּמֵטִיב לַכּל, וְנודֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.

עכשו נקום אם אני לבד או אם אני עם אנשים וארקוד גם אם אני לבדי מסביב לשולחן. הריקוד מסביב לשולחן הוא סוגר את תיקון המעגל השולחן כאן הוא המקבילה של הקערה. מה שעשינו בקערה בפנימיות עכשו אנו מחצינים החוצה בשולחן. הכלה = אינסוף. מה שבקערה מה שעל השולחן הוא עשר הספירות הוא העולם

נרצה

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתו, כְּכָל מִשְׁפָּטו וְחֻקָתו. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אותו כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂותו. זָךְ שׁוכֵן מְעונָה, קומֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה. בְּקָרוב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיון בְּרִנָּה.

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה.

ישנן מחשבות רבות על המצב הקטסטרופלי שנפל על העולם אני אישית נוטה למקם אותו בהקשר של ההתעלמות מהאדם מהמשבר האקלימי.

אסונות האקלים הם שרשרת אקולוגית ששבה והיכתה באדם ועכשו האדם נקרא לתקן ומתפלל לשחיטתו של מלאך הנגף.

חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא. וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא תורָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא הַשׁוחֵט וְשָׁחַט לְתורָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוחֵט, דְּשָׁחַט לְתורָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוחֵט, דְּשָׁחַט לְתורָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

את הסדר נחתום בפיוט שיר עממי אנחנו נוסיף לו את הכוונה לי"ג מידות של רחמים.

אחרי שהתכוונו לאורך הסדר ליחוד בין אינסוף ובין עשר ספירות, אנו מתכוונים גם ל 3 אורות, צחצחות, אורות עליונים שאותם אנו כוללים באור אינסוף ויחד י"ג מידות של רחמים לאלהים כלפנו ובנו כלפי העולם

אֶחָד מִי יודֵעַ?

אֶחָד אֲנִי יודֵעַ: אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.

שְׁנַיִם מִי יודֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יודֵעַ: שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית. אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.

שְׁלשָׁה מִי יודֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יודֵעַ: שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

אַרְבַּע מִי יודֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יודֵעַ: אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

חֲמִּשָּׁה מִי יודֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יודֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שִׁשָּׂה מִי יודֵעַ? שִׁשָּׂה אֲנִי יודֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שִׁבְעָה מִי יודֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יודֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁמונָה מִי יודֵעַ? שְׁמונָה אֲנִי יודֵעַ: שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

תִּשְׁעָה מִי יודֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יודֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

עֲשֶׂרָה מִי יודֵעַ? עֲשֶׂרָה אֲנִי יודֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

אַחַד עָשָׂר מִי יודֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יודֵעַ: אַחַד עָשָׂר כּוכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שנים עָשָׂר אֲנִי יודֵעַ: שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

שְׁלשָׁה עֶשָׂר מִי יודֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יודֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמונָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תורָה, אַרְבַּע אִמָהות, שְׁלשָׁה אָבות, שְׁנֵי לֻחות הַבְּרִית, אֶחָד אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

בְּלֵיל רִאשון אומְרִים:

וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָז רוב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה, בְּראשׁ אַשְׁמורֶת זֶה הַלַּיְלָה, גֵר צֶדֶק נִצַּחְתּו כְּנֶחֱלַק לו לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלום הַלַּיְלָה, הִפְחַדְתָּ אֲרַמִי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה, וַיָּשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיוּכַל לו לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

זֶרַע בְּכורֵי פַתְרוס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, חֵילָם לא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה, טִיסַת נְגִיד חֲרשֶׁת סִלִיתָ בְּכוכְבֵי לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

יָעַץ מְחַרֵף לְנופֵף אִוּוּי, הובַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה, כָּרַע בֵּל וּמַצָבו בְּאִישׁון לַיְלָה, לְאִישׁ חֲמוּדות נִגְלָה רָז חֲזות לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קדֶשׁ נֶהֱרַג בּו בַּלַּיְלָה, נושַׁע מִבּור אֲרָיות פּותֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה, שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכַתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

עורַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה. פּוּרָה תִדְרוךְ לְִשׁומֵר מַה מִּלַיְלָה, צָרַח כַּשׁומֵר וְשָׂח אָתָא בּקֶר וְגַם לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. קָרֵב יום אֲשֶׁר הוּא לא יום וְלא לַיְלָה, רָם הודַע כִּי לְךָ הַיום אַף לְךָ הַלַּיְלָה, שׁומְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיום וְכָל הַלַּיְלָה, תָּאִיר כְּאור יום חֶשְׁכַּת לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בְּלֵיל שֵנִי בחו"ל:

וּבְכֵן וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

אמֶץ גְּבוּרותֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח, בְּראשׁ כָּל מועֲדות נִשֵּׂאתָ פֶּסַח, גִּלִיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצות לֵיל פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

דְּלָתָיו דָּפַקְתָּ כְּחם הַיום בַּפֶּסַח, הִסְעִיד נוצְצִים עֻגות מַצּות בַּפֶּסַח, וְאֵל הַבָּקָר רָץ זֵכֶר לְשׁור עֵרֶךְ פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

זועֲמוּ סְדומִים וְלוהֲטוּ בָּאֵשׁ בַּפֶּסַח, חֻלַּץ לוט מֵהֶם וּמַצּות אָפָה בְּקֵץ פֶּסַח, טִאטֵאתֶ אַדְמַת מף וְנף בְּעָבְרְךָ בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

יָהּ ראשׁ כָּל און מָחַצְתָּ בְּלֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח, כַּבִּיר, עַל בֵּן בְּכור פָּסַחְתָּ בְּדַם פֶּסַח, לְבִלְתִּי תֵּת מַשְׁחִית לָבא בִּפְתָחַי בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

מְסֻגֶּרֶת סֻגָּרָה בְּעִתּותֵי פֶּסַח, נִשְׁמְדֶָה מִדְיָן בִּצְלִיל שְׂעורֵי עמֶר פֶּסַח, שׂורפוּ מִשְׁמַנֵי פּוּל וְלוּד בִּיקַד יְקוד פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

עוד הַיום בְּנב לַעֲמוד עַד גָּעָה עונַת פֶּסַח, פַּס יַד כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ צוּל בַּפֶּסַח, צָפה הַצָּפִית עִָרוךְ הַשֻּׁלְחָן בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

קָהָל כִּנְּסָה הֲדַסָּה לְשַׁלֵּשׁ צום בַּפֶּסַח, ראשׁ מִבֵּית רָשָׁע מָחַצְתָּ בְּעֵץ חֲמִשִּׁים בַּפֶּסַח, שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִּית בַּפֶּסַח, תָּעז יָדְךָ וְתָרוּם יְמִינְךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

כִּי לו נָאֶה, כִּי לו יָאֶה.

אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה טַפְסְרָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה לִמוּדָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֶה, כִּי לו יָאֶה.

מושֵׁל בִּמְלוּכָה, נורָא כַּהֲלָכָה סְבִיבָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּודֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

קָּדושׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה שִׁנְאַנָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּומֵךְ כַּהֲלָכָה תְּמִימָיו יאמְרוּ לו: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, כִּי לו נָאֵה, כִּי לו יָאֶה.

אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב.

בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

בָּחוּר הוּא, גָּדול הוּא, דָּגוּל הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

הָדוּר הוּא, וָתִיק הוּא, זַכַּאי הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

חָסִיד הוּא, טָהור הוּא, יָחִיד הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

כַּבִּיר הוּא, לָמוּד הוּא, מֶלֶךְ הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

נורָא הוּא, סַגִּיב הוּא, עִזּוּז הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

פּודֶה הוּא, צַדִיק הוּא, קָּדושׁ הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

רַחוּם הוּא, שַׁדַּי הוּא, תַּקִּיף הוּא יִבְנֶה בֵּיתו בְּקָרוב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוב.

סְפִירַת הָעמֶר בְּחוּץ לָאָרֶץ, בְּלֵיל שֵׁנִי שֶּׁל פֶּסַח:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוותָיו וְצִוָנוּ עַל סְפִירַת הָעמֶר. הַיום יום אֶחָד בָּעמֶר.


כל הזכויות שמורות לפרופ׳ חביבה פדיה 2020