הלוחש במכוניות
המרעיד פנסים בקידה והודיות
ומשפיל את גובהם הקשה בהתנשאם
בשעת חושך מושלם
בעיצומן של הדרכים הבינעירוניות
העובר בעשבים הירוקים והשוטים
המתאוה מתוך יונים
שמנות והומיות

פתח לנו שער
כי-פנה יום

אלינור נוסעת אל איים בים הדרומי עם מענק מחקר לעבודה גנטית־אנתרופולוגית. הרחק מהריסות חייה, אחרי מות אמהּ ולאחר גירושיהּ, היא מהופנטת אל חיות, מיתוסים, שבטיוּת וכוהנות גדולות. המסע הקיצוני אל תוך המקום הזר מתברר כמסע אל תוך עצמה ואל תוך חייה. היא מפרקת ובונה מחדש את המשפחה שעזבה ואת הגנאלוגיה שלה, המוכחשת. כצפוי או שלא כצפוי, הופך המסע גם למראה המשקפת את תמונת הישראליוּת שלה, אך בעיקר חושפת את שכבות התודעה שבין ציוויליזציה נשית לזו הגברית, בין אֵם ומאהבת לבין גבר ובן, מאבק שהשיח על המערב והמזרח הוא רק הערת שוליים בו

כל הזכויות שמורות לפרופ׳ חביבה פדיה 2020