מסות ומאמרים

פרשת קורח מציבה מחדש את שאלת המחלוקת, אך לא רק כשאלה מי צודק – משה או קורח – אלא כשאלה עמוקה יותר של מניע, דרך ויעד. גם כאשר אדם מדבר בשם הקדושה, התורה או עם ישראל, אין בכך די: שום מטרה אינה מקדשת אמצעים של מניפולציה, אלימות, הסתרת פנים ופגיעה בחיי אדם. מתוך דימוי האדמה הפוערת את פיה, ומתוך רעיון ארץ ישראל כ'ארץ חמדה וחרדה', הפרשה מזהירה מפני משיחיות המבלבלת בין גאולה לנקם, וקוראת לחזרה יומיומית אל דרך של ענווה, חסד, אחריות וכבוד פני האדם.

פרשת בהעלותך נפתחת בהעלאת אור המנורה, ההופכת מן האובייקט המקודש שבמשכן לסמל רוחני עמוק של שפע, ראייה והטבת העולם. מתוך חזון זכריה – 'לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי' – מתבררת המנורה כדגם של הנהגה שאינה נשענת על כוח, אש ואלימות, אלא על אור, חסד ורוח. לצד המנורה מופיעות בפרשה חצוצרות הכסף, הקושרות בין קול, תנועה ודיבור, ובדרשת המגיד ממזריץ' הן נעשות 'שתי חצי צורות': האדם והאלוהי, הארץ והשמיים, הדם והא' ההופכת אותו לאדם. על רקע פירושי רבי נחמן מברסלב, חזון המרכבה והמסורת המיסטית, מ

שנה שנייה למלחמה: המכניזמים של הקיום בין גורל ליעוד - פרופ' חביבה פדיה: 54 פרשיות דרכים: בלק הקללה היא ניסיון להניע את מכונת הגורל; הברכה היא ניסיון להניע את הדרך אל הייעוד. הנביא מצמצם את הדרך אל הייעוד לשלושה עקרונות: אהבת משפט, עשיית חסד והצנע לכת עם אלוהיך. כנגד שלושה עקרונות אלה ניתן להעמיד שלוש שלומות. המדרש מדבר על נהר, קדרה וציפור – שלושה סמלים המקבילים לצמצום, שבירה ותיקון: הנהר יכול להצטמצם, אך גם להיות מקור לאנרגיה; הקדרה עלולה להישבר, אך גם להכיל מפנה אלכימי; והצ

מי השילוח ההולכים לאט – התנגדות למשיחיות הכוחנית ולשבירת החוק מי השילוח ההולכים לאט – התנגדות למשיחיות נעורים נמהרת בקריאה מחודשת לפרשת קרח במתודת הקריאה לאחור עולה כי פשט המרידה של קרח, כשנקרא על רקע הפרשיות הסמוכות, מצביע על תסכול יומיומי: הכעס על כך שבשר התרומות ניתן לכהנים בלבד. מכאן מתפתחת מחלוקת הרת גורל, המגלמת לא רק עימות פוליטי אלא גם מתח עמוק בין הנהגה ממסדית לבין שאיפה מהפכנית רדיקלית. במרכזה של הקריאה הזו עומד המתח בין אסון לבשורה – בין שבעה דברים שנעלמו ונחתמו