חביבה פדיה

לאחרונה לחן סוחף הצניף לתוכו את ההמון הישראלי, שבקונכיית הלחן נשאב לשמוע כיחיד את שירת הים הבראשיתית. חממי הוא המלחין והשר. כאן מתחילה המשוררת בשינוי: "אנא ברכות", האדם היהודי הישראלי מבקש מהאלוהות הפוסט מודרנית הקשבה חדשה לצרכי הנפש שלו. האלמות האלוהית האוושויצית אינה מותירה טעם ללחן אלוהי של בכוח. אלוהים לא קלט את גבולות הכוח והמשוררת רומזת לו בלי לנפנף בויטאליות הזורמת בעורקיה, עורקי משפחת מקובלים: אנא ברכות. הגזמת עם האגרסיביות. ככה לא שולט מלך בעל משמעות. והרבה לפני הלחן של חממי הכשירו שורות המשוררת את לבו של אלוהים והא שלחלנו תשובה להקשבתו לתביעה על אודות הרכות כעבודת האדם החדשה של אלוהים המבקש עבודת השם בתמורה. והוא שלח מהמלאכים את לחנו של חממי. יש אלוהים. יוסף עוזר.