לסובחי חדידי
איש הולך
מדמשק לפריז
אם במנהרה עבר אם אויר גזר
זאת לא אדע
פתאום ראיתי שהמזרח נודד
ואין עמוד תיכון כי אם רועד
אני הלכתי מרחק שנים מירושלים לבאר שבע
ולא עשיתי כלי גולה
כמו יחזקאל השוכב על צדו
במטה בבבל
365 ימים
ואהובתו מתה וציון בגולה
הלך אברהם מבאר שבע למוריה
שלשה ימים
קושר ומתיר את בנו במחשבתו
שלשה ימים שוחט ובוכה
עודנו קשורים ומתירים
מי הם השוחטים ובוכים
מי השוחטים צוחקים
הנה כולם הולכים
וכבר יש מי שהקדים והלך כאן לעיר המתים
האם לשם אנו צועדים
ואלו אני רוצה להחצב החוצה מתוך הקברים
הנה
עד מתי לא יהיה כלום
חוץ מחיים רצים לאחור
פני מסכה ופני אני
אם הייתי גבר באשה כלוא
אם הייתי תפילה במשפטים הדוקים
אם הרי ירושלים במדברות באר שבע
הלכתי מדברות רבים
ולא הגעתי את המוריה
עכשיו אני מרגישה במולדת
שהרי פתאום הבנתי אדמה זו עד כמה זזה היא
ורעדתה כמה לא נוחה
ובין אחי אני תועה
ויש ההולכים מעירק לאמריקה
ויש מלבנון לניקוסיה
ויש מישראל לפלשתין
ויש מישראל לישראל לישראל לישראל
ולא מוצאים כלום כי ישראל בישראל נעדרת
אתה אשר רצית להיות חופשי בביתך
עשה לך כלי גולה
אין חפשי בעולם שלא גורש
האם איני ילדה
האם איני אשה
נידחת מאיש
ואין אם ואין אב
האם איני אדם מנושל ממלים
מסולקת אבל לא בגולה
כי אם בארצי בעמי
נקברת אבל לא במדבר
כי אם במיותר ארוני
גולה אבל לא במרחק
כי אם בעפר הזה הכובש דם ודמעות
בתוכו ונחנק
איש עולה ועולה
אם בבכי אם בוודקה
זאת לא אדע
האם תמיד יהא זה כך במזרח
או רוח או אדמה
בינתים אעדיף אמנם לשכן בתוך מלה
בית אחר טרם קים
ספק אם אי פעם היה
בתוך עבריותי עורותי ערביותי
שכן זו מוסיקה שרק מתנגנת
שפתי נעות
אך קולי אינו נשמע
שכן זו השפה שבה קללו ואהבו הגדולים
ממנה סולקתי כדי להפדות עברי דבר עברית
עכשו בכל זאת צועק המזרח
נכתב בדלפי 1992
נתפרסם בחדרים 14 1994
פרסום תגובה חדשה