זכות רחל / ר' יהודה פתיה [1859-1942] נלב"ע בכ"ז אב
[ללא סימן]
זְכוּת רָחֵל זְכוֹר הָאֵל לְבָנֶיךָ הַנְדוּדִים
שֶׁהִכְנִיסָה אֶת צָרָתָהּ לְחוּפָּתָהּ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים
וְהִיא נֶחְבְּתָה תַּחַת מִטָּתָהּ וְעָנְתָה מִשָׁם דְּבָרִים
אֶת קוֹל שַׁוְעָתָהּ וְזַעֲקָתָהּ הַקְשִׁיבָה נָּא מִשְּׁחָקִים
קוֹל בְּרָמָה מַפִּיל חוֹמָה הַנִּשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים
מְיַלֶּלֶת וְשׁוֹאֶלֶת הַנִּקְבֶּרֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים
אַיֵּה יוֹסֵף אַיֵּה חוֹפֵף אֲהָהּ לִי עַל בֶּן נְעוּרִים
אַיֵּה בֶּן אוֹנִי לֹא רָאַנִי וְלֹא יָנַק מֵהַדַּדִּים
הָלְכָה לִשְׁאוֹל מֵאָבוֹת כֹּל אֵיפֹה בָּנַי הַיְקָרִים
לְכִי שַׁאֲלִי לְבֶן עַמְרָם קָבוּר בְּהַר הָעֲבָרִים
בְּנִי מֹשֶׁה אַל תֶּחֱשֶׁה אָן נָטַשְׁתָּה הָעֲדָרִים
וְקוֹל מִקֶּבֶר נִשְׁמַע מְדַבֵּר בִּנְהִי וְקוֹל תַּמְרוּרִים
לָמָּה דּוֹדָה אַתְּ נוֻדֵדָה לְחַפֵּשׂ בֶּהָרִים
אֲנִי נְחוּצָה לִגְדוֹר פִּרְצָה לֹא עֵת הַרְבּוֹת דְּבָרִים
מֹשֶׁה עָנָה בִּמְגִנָּה לִיהוֹשֻׁעַ בְּנֵךְ מְסַרְתִּים
יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי עֲנֵנִי אָנָה הֵמָה הַשְׁבָטִים
לְמוּל בִּכְיָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ בָּכָה גַם הוּא לְעֻמָּתָהּ
וְקוֹל בִּכְיָתָם וְשַׁוְעָתָם עָלְתָה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים
דּוֹמִּי אִמִּי מְעַט רֶגַע פֶּן אָמוּת וְאֶגְוַע
אֲנִי מְסַרְתִּים לַזְקֵנִים וּלְמַלְכֵי דָוִד הָרוֹעִים
הָלְכָה מִשָׁם בְּחִפָּזוֹן וּבָאָה לְקִבְרֵי עִיר צִיּוֹן
וְאָמְרוּ לָהּ בְּמִקְדָּשׁ מָכוֹן שָׁם תְּבַקְשִׁים וְשָׁם תִּמְצְאִים
וְכִרְאוֹת רָחֵל כִּי אֵין חוֹמוֹת וָחֵל וְאַבְנֵי מִקְדָּשׁ הֵם שְׂרוּפִים
וְאֵין כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים וְאֵין אָרוֹן וּכְרוּבִים
צָעֲקָה מָר חֲמַרְמַר וְחָלְצָה מֵרַגְלָהּ מִנְעָלִים
וְקָרְעָה אֶת כְּתוֹנֶת פַּסִּים וְהַצָּעִיף וְהַמְּעִילִים
וְשַׂק חָגְרָה עֲלֵי בְּשָׂרָהּ וְנִתְגַּלְגְּלָה בֵּין סְלָעִים
וְטָפְחָה יָד עַל בֵּן נִכְבָּד אֲשֶׁר נֶאֱבָד בֵּין הָעַמִּים
וְקָשְׁרָה חֶבֶל עַל עַם חֶבֶל וְעָשְׂתָה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים
קָפְצָה בְּחִפָּזוֹן לְאֵל עֶלְיוֹן וּבָקְעָה אֶת כֹּל הַרְקִיעִים
וְעָלְתָה לִמְעוֹן לְרוּם חֶבְיוֹן וְעָמְדָה לִפְנֵי צוּר עוֹלָמִים
וְתָבְעָה עֶלְבּוֹן שֶׁל עַם צִיּוֹן בְּשַׂק וּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים
אָנָּא אָבִי לְקוֹל כְּאֵבִי תִּפְנֶה אֵלַי בְּרַחֲמִים
צוּר תְּעוּדָה הֲאִם עֵדָה תִּהְיֶה אֲבוּדָה לְעוֹלָמִים
וְאֵיךְ כַּלָּה מֵחֵיק בַּעֲלָהּ תְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ לְמֶרְחַקִים
וְאֵיךְ שִׁלַּחְתָּ הָאֵם מִקֵּן וְלֹא לָקַחְתָּ הַבָּנִים
וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ הַצֹּאן תּוֹעִים בֵּין אֲרָיוֹת וּלְבָאִים
וְאֵיךְ תִּדּוֹם לִבְנֵי אֱדוֹם הַמַּקְרִיבִים מֵהֶם זְבָחִים
הַאִם לֹא תַּם עֲוֹן פִּשְׁעָם בִּידֵי מַיִם הַזֵּדוֹנִים
הַאִם מִצְעָר לְפָנֶיךָ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ
וְאֶלֶף שֵׁנִי נָטָה לַעֲרוֹב וְלֹא חָדַל הַמַּכְאוֹב
וְאַיֵּה אוֹת הַפְּלָאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן מוֹעֵד מוֹעֲדִים
מָתַי תְּרַחֵם מָתַי תְּנַחֵם וְאַתָּה דוֹחֶה מִיּוֹם לְיָמִים
אֵל אָיוֹם תְּנָה פִּדְיוֹם וְלֹא תִדְחֶה עוֹד בִּדְבָרִים
קוֹל יוֹצֵא מֵעַל כִּסֵּא דּוֹמִּי בִּתִּי כַּלַּת אֵיתָנִים
מִנְעִי דִמְעָה מֵעֵינֵךְ וְאֶת חִכֵּךְ מִתַּחֲנוּנִים
כִּי מֵרוֹב שִׂיחֵךְ וּבִכְיָתֵךְ נָדְדוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים
וְהוּא עָלָה עַד מַעְלָה וְנִכְמְרוּ הָרַחֲמִים
וְלֹא אֶדּוֹם עֲדֵי אֶקּוֹם דְמֵי עֲבָדַי הַנִשְׁפָּכִים
וּבִזְמַן קָצֵר אֶהְיֶה קוֹצֵר וּבוֹצֵר כָּל הָרְשָׁעִים
אֶגְזוֹר אַבְנָא תַּמְחֵי צַלְמָא וְתַדִּיק יָתֵיהּ לִרְסִיסִים
וְאֶפְתַּח תֵּיבוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁל נִשְמוֹת הַבְּלוּעִים
קוּמִי אוֹרִי הִתְנַעֲרִי וְלִבְשִׁי בִּגְדֵּךְ הַיְקָרִים
גַּם קוֹל עַמִּי וּלְאֻמִּי הֵם מִתְוַדִּים וְאוֹמְרִים
אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ עֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ
זָכְרֵנו ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ
רבי יהודה פתיה זצ"ל
תפילותיו המיוחדות במלחמת העולם השניה בזמן השואה
נכתב על ידי נכדת המחבר שמחה עובדיה פתיה [כח' אב - י' בתמוז]
הרב יהודה פתיה זצ"ל – חזה את מאורעות תרפ"ט בחברון ואת מלחמת העולם השניה.
במאורעות תרפ"ט כתב את תפילתו המפורסמת זכות רחל ולצידה תפילות ששם בפי שאר האימהות וצרפן לשבעה כורתי ברית. וסדר הסליחות שהנהיג וערך משנת תרפ"ט מונהגים עד היום בעדת הבבלים ונפוץ בקהילות רבות בישראל ובעולם.
זכות רחל חובר על ידו בעקבות חלום שחלם את רחל אמנו בוכה ומתיפחת לפני השם שיציל את בניו הנטבחים באירופה בתקופת השואה ע"י בני אדום, חלום מזעזע ומצמרר.
לבד מתפילותיו הכתובות, תפילותיו של רבנו בעת שהיה מכנס את הציבור לתפילה היו פעילות מרכזית רוחנית שלו בירושלים.
בימי מלחמת העולם השניה ערך מידי לילה תיקון חצות בביתו עם תלמידיו עם שופרות בלילות שני וחמישי במשך כשנתיים עד אב תש"ב ערך סליחות בצרוף 7 שופרות לפי נוסח הטקס שערך ושפירסם בחיבורו הנפלא שקרא את שמו "אסירי התקוה".
רבנו היה נושא דרשת סניגוריה מול היכל פתוח. בנוסף היה בוחר מתוך תלמידיו, ונשותיהם ומציב אותם כנגד שבעה כורתי ברית וכן את נשותיהם כנגד הנשים.
כולם חגורי שקים לעורם (חזיתי זאת במו עיני בהיותי ילדה) ולפנות בוקר הולכים בסכנת נפשות לקבר רחל אמנו ובוכים בכי תמרורים אוספים את הדמעות בכוסיות קפה ושותים אותם.
יש לציין שבמשך שנתיים אלה היו צמים באותם ימי שני וחמישי צום כיפור גברים ונשים גם אלה שלא הוצבו כשבעה כורתי ברית וכו'. התפילות נערכו בביכנ"ס, “אוהל רחל" ברח' דוד ילין, בשכנות היה גר האדמו"ר מגור, לילה אחד התפרץ עו"ד והזמין משטרה להפסיק את התפילות שסבי ערך. הרבי מגור שהיה ער ושמע את קול המשטרה יצא וכאשר הבין במה המדובר כך אמר לעו"ד החצוף. אם היו עורכים עוד תפילות כתפילות האלה השואה היתה נעצרת, ומי יודע מה היה קורה ללא התפילות האלה. העו"ד נאלם דום.
באחד הלילות שסבינו ערך סליחות ליד הציון של רחל אמנו, התעלף לאחר שהתגלגל תוך כדי תפילותיו בין הסלעים, המשפחה ותלמידיו שהיו עמו ניסו להניאו מלהתגלגל אך לא שעה להם וכאמור אבד את הכרתו.
לאחר שהצליחו להעירו והם בוכים וזועקים אמר להם למה אתם בוכים? לא ראיתם את רחל אמנו, היא אספה את כל הדמעות והתפילות ועלתה לשמי מרומים להתפלל לפני בורא עולם, אמרה לי שהיא לא תפסיק להתחנן עלינו, עד שניגאל.
רבנו עם תלמידיו עלו בסכנת נפשות לערוך סליחות עם שופרות לרבי שמעון בר יוחאי לקבר הארי זצ"ל ולקברות צדיקים רבים כמו אור החיים הקדוש, שבתפילות אלו היתה מסירות נפש במלוא מובן המילה.
ב-1942 כאשר רומל הגיע למצרים ועמד בשערי ארץ ישראל, היתה "השבת השחורה" תושבי הארץ ראשי המשפחות תכננו התאבדות המונית בכדי לא ליפול חיים בידי הגרמנים, סבינו ר' יהודה פתיה זצ"ל פנה לשלטונות הבריטים ובקש מהם מטוס ספיטפייר, ונשאל מדוע? אמר להם – בכדי לערוך תפילות להצלתנו, המפקדה נענתה לבקשתו בטענה שאין להם מה להפסיד כי האויב בשער אם זה לא יציל זה לא יזיק.
ואכן, קבלו מטוס עלו למטוס 10 מתלמידיו עם תרנגולות לשם עריכת טקס כפרה ארצי וערכו 7 הקפות מסביב לארץ ישראל לפי סדר אסירי התקוה עם 7 שופרות. באותה השבת, השבת השחורה, נסוג רומל, לא נכנס לארץ והובס קשות.
מעשה זה פורסם לפני כ-30 שנה בעתון האנגלי "ג'רוזלם פוסט" המספר היה הטייס שהטיס את מטוס הספיטפייר שספר את המעשה לטייס ישראלי בפריז שעמד לחזור לארץ להשתתף במלחמת ששת הימים. וכך התחיל הטייס את ספורו אתם היהודים יש לכם אמונות תפלות, אבל, מה יש להגיד הן עוזרות.
סבינו לא זכה לראות את סוף תקופת הפרעות הזאת בעם היהודי ונפטר בכ"ז באב תש"ב.
יהי רצון ששוכן רקיעים יערה עלינו רוח ממרומים וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ואמן.
סרטון על אימי "יעוף חלומי" השתמשו בקישורית הבאה
http://www.youtube.com/watch?v=nPGexbDwYmQ&feature=player_embedded
בפתיחת הסרטון היא נראית בתפילתה בהר הזיתים בעת אמירת זכות רחל
פרסום תגובה חדשה