חביבה פדיה

דוגמה קלאסית למידה שבה הדור הראשון הוא מרדני אבל גם מלא בשפות שונות ושבה הפריצה האסטתית של סוגי שפות מובילה את הזיכרון הארוך היא כמובן השיר "אחות קטנה" של אבא קובנר. זוהי פואמה מדהימה ביותר שקשה להקיפה, שכן היא בנויה כמעין רסיסים שעובדים בצורה מאוד חזקה על הזיכרון של תקופת ההסתרות מהנאצים. ברקע - שאיננו מובן מהשירים עצמם, אך מתבהר במידה מסוימת במחקריה של דינה פורת - נחשף סיפור מאוד משמעותי על קבוצת פרטיזנים  המגיעה לאיזשהו מנזר מושלג, ומקבלים סיוע מאם המנזר.  וברמה הפואטית, כשאבא קובנר כבר נמצא בארץ, הוא יוצר את המצב - המדומיין אך הפרדגימטי לגורל העם יהודי בכלל ככנסת - בו ארוסתו שנשארה בגטו ונספתה - ניסתה כביכול גם היא להגיע למנזר הזה. וכך הפואמה צוברת את המשמעויות של הקונקרטי והסימבולי, מתקשרת למערכת הקונוטציות שקיימות במסגרת היהודית לאחות או לאחות קטנה, וגם לכלה ולשיר השירים. וכל האובדן, כל מערכת המטאפורות שפועלת בשיר השירים, כל המערכת של הארוס והטרגדיה, הופכת כאן לדבר מאוד קונקרטי, לקינה.

למעשה, אבא קובנר מפעיל בשיר הזה שפות שונות: כלומר הוא עושה שימוש לא רק בשפה שלו,  אלא גם בשפה של הפיוט, (תופעה שנותחה על ידי במספר הרצאות ומחקרים ואוזכרה גם במאמר של יוסף יהלום). בראיונות למשוררת שירלי קאופמן ובהזדמנויות אחרות הוא סיפר כיצד הוא הרגיש שהפואמה הזאת ניגנה בצורה של מקהלה. הוא סיפר כיצד בנה מספר קולות, והרגיש שאיננו יודע איך לבטא את האילמות ואת קולה של הארוסה, האהובה שנספתה, איך לבטא את הרגע שבו היא דופקת על דלתות המנזר (יותר מאוחר קובנר שב ופגש את אם המנזר, והיא טענה שבלילה מסוים היא שמעה פעמון שכל הזמן צלצל בשער המנזר, וכאשר היא יצאה לפתוח איש לא היה שם. לאחר מכן התברר שזה היה בזמן החורבן של הגטו). ואז פתאום עלו בזיכרונו המילים של הפיוט "ברח דודי עד שתחפץ"  - פיוט של פסח מהסידור האשכנזי - שאיתן הוא שיחק בצורה מאוד מדהימה בקטע 41, בו הוא מתאר את המצב הזה. הוא כותב: "היא באה עלי מערפי \  - מקהלת אבנים \ כאן! \ ברחובה  החוזר בלי תשובה של העיר \ ראשה הגזוז של אחותי \ הגיח מקיר". הוא קורא לה כאן אחותי, מתאר את הגעתה אל קיר, קיר של המנזר - ואז פתאום נותן לה לדבר, והיא מדברת גם מילים של הפיוט. זהו פיוט אשכנזי, פיוט מאוד קשה כי המחברים של הפיוט האשכנזי בכלל משחקים במילים העבריות כמו שמשחקים בפלסטלינה, הם אינם יכולים, כמו המחברים היהודים דוברי הערבית, להסתמך על שפה שמית: "מבור תחתיות \ רדודי לחץ עקרבי גדודי \ מהר וקדר מדדי \ קול דודי (שער) \ (שער)". את זה קובנר שם בסוגריים, וזה נשמע כמו איזושהי מוסיקה שבאה מלמטה, כמו מישהו שאומר "תפתחו לי כבר".  בהמשך קובנר ממשיך ומצטט מתוך הפיוט[?]: "מבית חומר קצבי בית חיים נציבי". אנחנו צריכים לזכור, שלפי המסורת היהודית, עפ"י ספר איוב, "בתי חומר" זה הגוף,  הגוף שמת. לכן כשכותבים "מבית חומר קצבי" - בית החיים מתפרש גם כבית קברות. בהמשך "מבית חומר קצבי בית חיים נציבי \ (שער) \ (שער)"], ואז נכתב "מצפי מציפי מצבי \ דומה דודי לצבי", שזה הפסוק משיר השירים, "נעימות במר לי \ ענה דודי ואמר לי \ (עבר) \ (עבר)", ממש כמו הסיום המדהים של שיר השירים שבו הדוד חומק ועובר. קובנר עושה כאן את המעבר אשר כמו הופך את השיר להיות קינה ושירה ואהבה -  הכל נמצא באותו מקום, כאשר ברקע נמצאים לפחות עוד שני פיוטים - "לכה דודי לקראת כלה" והפיוט של ראש השנה "אחות קטנה".

הפיוט "אחותי הקטנה" שנכתב על ידי רבי אברהם חזן, הופך בשירו של קובנר למשהו קונקרטי לגמרי חוזר מהמטאפוריקה לממשי ומעצים את הזוועה.

בתוך הטראומה אובדן הזמן של הווה עבר עתיד הופך להיות צומת של הנכחת כל הריטואלים: שבת [לכה דודי], ראש השנה [אחות קטנה], פסח [רדודי לחץ עקרבי גדודי] המסתכסתים ביניהם כי זה כבר לא שבת פסח או ראש השנה זה שיר השירים שהפך לשיר אשכבה.

[קטע מתוך מאמר על הפיוט בספר על הפיוט בעריכת חביבה פדיה  העומד לראות אור במכון ון ליר].

תיאודוראקיס קאמבאנליס ומריה פרנדורי

ואם דברתי על "שאלי לך כלים מן החוץ אל תמעיטי" אי אפשר שלא להזכיר את אחד החיבורים העמוקים ביותר בין שיר השירים לשיר אשכבה במחזור השירים הבלדה למאוט-האוזן [=מחנה ריכוז באוסטריה], יצרתו של תיאודוראקיס המבוססת על ספרו של קאמבאנליס.

שם שוב זהו הגבר המקונן על אהובתו.

ב-1973 יצא לאור בארץ תקליט שירי תיאודורקיס  בכיכובו של ליאור ייני  - זמר ומבצע שעם כל הצלחתו הרבה- לא היתה אטסמופרה מתאימה בארץ לקלוט את המירקם המיוחד התרבותי הנהדר שלו, באווירה שלא ממש התעניינה אז בפרויקטים כמו שירי ויסוצקי למשל.

בשיר השירים הוא מציע ביצוע יפה ומרגש של השיר מתוך הבלדה הזאת שתורגמה לעברית בידי א. אור שלום [אני מצטטת מן הזכרון, לא מצאתי את המלים או המוזיקה באתר של נוסטלגיה עברית]:

מה יפה אהבתי מה יפה היא

בשמלת החג הפשוטה שלה

ומסרקות בשערה

איש לא ראה איש לא ידע עד מה יפה היתה [...]

הגדנה בנות בלז ודכאו ומאוטהאוזן אמורנה

ראיתן את אהבתי שלי ראיתן את אהבתי שלי

ראינו אותה [...]

שוב לא לבשה את שמלתה

ואין מסרקות בשערה [...]

מספר סרטונים וקישורים:

מריה פרנדורי הזמרת הנערצת עלי כשהיא שרה את שיר השירים מתוך הבלדה למחנה מאוט האוזן. הקלטה לא איכותית אבל מאפשרת להתרשם למי שלא מכיר מהעוצמה של פרנדורי-תיאודוראקיס 

קול השירה של מריה פרנדורי לבלדה למחנה מאוט האוזן מלווה את [לחץ כאן]  הסרט הבא על המחנה.

צעירים ויפים עד כדי להכאיב הם כאן שרים:

בהופעה בבלגיה ב1985 אפשר לשמוע את השירה הבשלה הזאת:

אלכסנדר מרטון נולד ב-1927 בטופליצה שברומניה. במהלך המלחמה היה אסיר מחנות אושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן, מלק ואבנזה. הקישור הבא הוא לקטע שבו מתאר בקטע זה מתאר אלכסנדר את מחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה בו נכלא כאסיר. לחצו כאן.

"ליל סדר במיוחד במינו, ללא מצות ויין, ללא סעודת חג שבה מסובין כל בני המשפחה לשולחן אחד, אלא ליל סדר בהליכה." על כך בזכרונותיו של הרב סיני אדלר על פסח ראשון במחנה ריכוז מאוטהאוזן. לחצו כאן.