חביבה פדיה

משערה

תיאור: מיצב בצורת סלון העשוי שיער נשי מלווה במונטאז' קולנועי על תהליך היצירה.

רקע: במהלך 2007 כשירי הקסמים מכוון לעבר שדרות, יוצאת האמנית אורנה אוריין למספרות בשדרות ומראיינת נשים על פרקטיקות השיער שלהן. היא מגלה כי הנשים סובלות מנשירה רבה, הלבנה ותופעה שמספר נשים העידו עליה ושבה השיער אינו מציית למסרקן. אוריין מחליטה לעשות מיצב משיער שנשר וסופר ומתמקמת במספרת "תהילה" שבמרכז העיר. הקולנוען מידד גלקוף מצטרף לפרויקט זה ומתעד את עבודתה של אוריין בסטודיו, מול עבודת הספר במספרה המטפל בשיער הנשי. המונטאז' מוקרן בסלון השיער שהוצג במספרה בשדרות והועבר לברלין

בברלין הוא הוצג בגלריה רחבת ידיים (שוורצהוילה שבשטיגליץ במהלך אוק-דצמ 2007) שסביבה פארק קטן וירוק כמו אנטיתזה ליצירה שצבעה הדומיננטי שחור כהה. התגובות לעבודה היו קשות והזכירו אקטים שואתיים, לדברי המבקרים. חלק מהתגובות היו  צעקות, התקפי חרדה ויציאה מהמקום, ללא יכולת להישאר בחלל העבודה. חלק רצו להישאר בחלל, לגעת בחומריותו ולשהות בו וחלקם לא הבינו במה מדובר.

יצירתה של אורנה אוריין מציבה פריזמה אישית, פרטיקולארית ואינדיווידואלית לתמת הטרור, האלימות והכוחניות. היא מסמנת לכאורה על מצב "קטן", שולי ובלתי חשוב שנוצר במהלך הטרור והמלחמה, אך שהנו נוגע באושיות הגוף האינטימי. השיער הנשי נושר וממחיש את החרדה והפחד שהפרט נתון לו. בסימון הטריטוריה הגופנית הפרטית והאינטימית של האישה מראה האמנית כי העוצמות האימתניות של הטרור חודרות לכול מקום ומשפיעות על האיבר בגוף, על העור ונקבוביותיו, על הקרקפת ושערותיה. היא מראה את הפער בין המושג טרור הנתפס בתרבות כרחב, שמתרחש בעולם הגברי שבין מדינות ועמים לבין הטרור הפוגע ביחיד/ה בנפשה, בגופה ובהרגלי יופייה.

האמנית בונה מנשלי הגוף, השיער שנשר והשיער שסופר - חומריות בזויה לכשעצמה, את מרכז הבית, הסלון. היא ממחישה את מחיר הטרור על האישה הנושאת בנטל הבית, המחיר  שאין מדברים עליו בפרהסיה ובקול רם, אלא ככזה שאישה לוחשת לאישה בסוד ששיערה נושר ויופייה בסכנה. אוריין מוציאה את המוכחש והמודחק כשיח מרכזי ובכך רומזת כי למחיר ההדרה מחיר רב שהנו כאופן של סוג טרור. היא יוצרת מעגל מחזורי בה האימה מביאה לתופעות חרדה הגורמות לנשירה ומשיער זה הנזרק כפסולת היא יוצרת סביבה אימתנית.

במהלך פסטיבל קולנוע דרום, שדרות נותרה כמעט ריקה מאדם  בשל הקסאמים הרבים שנשלחו אליה אך האמנית, הקולנוען ודויק חנן התעקשו לבנות את התערוכה, במהלכה הגיעו סטודנטים ממחלקת קולנוע של מכללת ספיר לנגן ולשיר בתוך סלון השיער. המיצב היווה סביבה אליה התנקזו מתי מעט האנשים משדרות שנשארו. הם באו ולאור הירח לגמו בירה, ספרו על עצמם ועל המצב  ואף חייכו תוך שספגו את התמיכה שהובעה כלפיהם במעשה האמנות.

אורנה אוריין הינה אמנית , דוקטוראנטית (בהנחיית חביבה פדייה) החוקרת את הבזוי שבאמנות הנשית-עכשווית , מרצה ומנחת סדנאות בשילוב אמנויות.

לרפרם חדד, האמן הקודם, לחצו כאן