אחרי הארוחה בחנות של דוד אדוארד, ניר פקד את המיטה, שכב על הגב וליטף בכריות האצבעות את בטנו, כשהוא התעורר, מבעד לחרכי התריסים נשקף אור כחול שחור מעורבב עם לבן של פנס רחוב. אדאורד לא היה בבית, הלהקה צ'לרי בגדאד הופיע באולם התרבות החדש, וכל מי שמחשיב את עצמו עירקי או חצי עירקי מגיע לשם. כשניר הגיע לאלה ובקושי התיישב על הספה היא פתחה בשטף דיבורה, "אז מה, כולם נסעו לצלרי בגדאד, איזה מצחיקים הדודים האלה, תן להם קצת כמנג'ה ועוד והם בשמים, בשמים של עירק אני מתכוונת, תאמין לי הם עירקיסטים בדם, פרת וחידקל זה כמו חמצן ודם אצלנו. הם כל כך מאוהבים בעירק שלהם. הם כנראה שכחו את הפרהוד". אלה גלגלה במהירות את הגלגלים לצדי הכיסא שלה, טסה למטבח וחזרה עם מגש מלא עוגיות שטוחות מבצק רך, שבתוכו מרוחה ריבת תמרים עם אגוזים מרוסקים. "אני לא יודעת איך דוד אדוארד שלך, אבל אבא שלי התגנדר בחליפה ועניבה, ענד את הסיכה של העותמנים בעירק והתגלח למשעי. אתה לא מאמין, הגבר הזה עמד שעה מול המראה וטפח על לחייו שהפרפיום יחדור לעור לחייו, הנה אתה יכול עוד להריח איזה סירחון יש באמבטיה".
ניר הביט בה מדברת, וסוערת, לוגמת מהתה שלה בזהירות וממשיכה להוציא מילים משפתיה האדומות והמלאות. לרגע הוא פחד שהנברשת שמעליה תיפול מעוצם קולה. הוא נזכר גם בדוד אדוארד מתלבש לרגל האירוע החגיגי, חליפה כחולה ובוהקת, על דש החולצה הוא ענד את הסיכה של נפוליון וכמו תמיד אמר לניר" שתדע לך זה מסבא רבא, הוא היה ראש הפקידים של נפוליון בעירק".
"אל תריח כל כך הרבה בסוף תצא מכאן מסטול" החזירה אלה את תשומת לבו של ניר. "אתה יודע, נראה לי שהגעגועים האלה מחזיקים אותם בחיים, כי כשהם מצליחים לגעת בו, בגעגוע, הם מרגישים שהשיבו לעצמם את הנעורים".
"אבל בוא אני אגלה לך משהו, אבל אל תספר לדוד אדוארד שאני יודעת", חייכה בחיוך ממזרי, עיניה פרועות. "ההנאה הגדולה שלהם היא לא ההופעה. נכון, הם שמחים לשמוע את הצלילים, ואת השירים של מחוז מולדתם, לראות את כל המי ומי, את השר העירקי החדש, והסופרים שמטיבים לספר על עירק האבודה, אבל לא בגלל זה הם מתלבשים כל כך יפה, עונדים את הסיכה של נפוליון, אפילו משלשלים לכיסם את המסבחה שעברה בירושה במשפחה, לא, זה לא העניין. מה שגורם להם להתרגשות הוא אחרי ההופעה. אתה בטח מתוח לדעת מה הם מעוללים אחרי ההופעה הדודים המצחיקים האלה עם התלבושות הגלותיות שלהם, אני רואה על הפנים שלך שאתה במתח, אוויי איך אני אוהבת לגרום לאנשים להיות בציפייה" צחקה וחככה את כפות ידה זו בו. "כן, זה מגביר את האדרנלין אצלי, ואתה, מתוק, קורבן מושלם כי הפנים שלך כל כך גלויות מה שגורם לי להנאה מושלמת. נו, אל תביט בי ככה" אמרה בקול מתחסד "אני הרי נכה ויש לי הנאות משלי ותוסיף את האופי הכלבתי שלי ותמצא זונה מושלמת רק שהרגלים שלי משותקות. טוב, לא משנה, אל תסתבך יותר מדי, אז ככה, אתה מכיר את אחת הסמטאות בשוק, שהפנייה אליה היא דרך הדוכנים של הירקנים, כמה צעדים משם ויש שער קטן, מאחוריו יש מסגד, וממנו ישנו שביל ארוך כאורך הגלות עד שאתה מגיע למועדון מיוחד של הדודים שלנו, לא מכיר את המועדון, חשבתי ששימי אמריקה לקח אותך לשם. טוב לא משנה, בכל אופן על השולחנות שמה יש בשפע יש ערק מסתקי, סיגרים מסוג זבאנה ונרגילות. מהרמקולים אתה שומע את הזמרים האלה שבוכים מרוב געגועים ושבר, פזמונים של פליטים ומהגרים שאיבדו את דרכם. תהיה בטוח שהכמנג'ה והעוד מרטיטים את לחייהם, והערק מבעיר את נשמתם. אפילו הסמבוסק על המגשים הוא עם מילוי חריף מהגיהנום. מה שאני רוצה לספר לך הוא על מחיאות הכפיים שלהם. אתה לא מבין למה אני מתכוונת, אז למה אתה לא שואל, אתה כזה שתקן, בסוף אני עוד אחשוב שאוכלים לשונות אדם בקיבוץ. טוב, אז אני אנסה להסביר בקצרה, אתה מכיר את הרגעים האלה שהאווירה היא מחשמלת, חודרת לתוך העור שלך ועושה בו שמות. משהו כזה מוזר, ממש מעמד הר סיני, אווירה אלוהית. זה מה שקורה לדודים שלנו במועדון, הרי הם לובשים את חליפות העבר שלהם, שומעים את להקת נעוריהם, מתכנסים ביחד במועדון הבדידות שלהם, עם המוזיקה, השתייה והמאכלים האלה שיכולים להצית באש את האוקיינוס. וככה לאט, לאט, הם מתחילים למחוא כפים, ככה ברכות, הכל בהכרה מלאה וחדה, כאילו הם מלטפים את השבר ואת הגעגוע שלהם לעירק. ואז הקצב משתנה, מתוך הרמקולים בוקע שיר של זמרת, הזרם בדם מתחיל להגביר תאוצה וככה גם מחיאות הכפיים, כבר אפשר לראות על מצחם את אגלי הזיעה מבצבצים ואת הכתמים על צווארון החולצה.
אתה מתאר לעצמך, את הדודים שלנו יושבים במועדון, הפיות שלהם מסריחים מסיגרים, נרגילות, סמבוסק חריף ותוסיף לזה את הערק מסתקי שלהם, יושבים ומוחאים כפיים.
ואז מגיע רגע השיא, הרמקולים כבר שותקים, מגיע רגע שמתרחש בבת אחת, כמו גל ענק ששוטף אותך בלי שאתה ממש מוכן, בלי עוד וכמנג'ה, קולות מחיאות כפיים בלבד הנשטפים בחדר, מתחברים לקצב אחיד, ראשים מתנועעים מצד לצד, כאנשים אבלים, אתה ממש יכול לשמוע את קול הנהייה היוצא מפיהם כבת קול מהשמים, ונראה שהם מרחפים בעולמות אחרים עד שהם כמעט מגיעים לאיבוד הכרה [...]