מוריה רחמני
פּרץ הקוֹל מבין לוּחוֹת הדלת, והוא שבור באוֹזְנֵי האוֹחַזִין בוֹזֶה מצד אחד וזֶה מצד אַחֵר ונִרְאִין כְּכַנפי נְשַרִים חוֹלִיםעלוּבִין מרוּטֵי נוֹצוֹת ללא פָּנִים בְּמקוֹר חרב חדה.מתדפקים היו השניים על דלת השכינה וקוראים לה:"שליאת!""זה אני האוחז בך! התכיריני בשבייךְ זה הנאה?"ודוחפין היו ידיהם למשש ואין ידיהם נאחזתוהיו דוחפין ידיהם לקחת ואין ידיהם נאחזתוהיו צועקין ידיהם ואין ידיהם נאחזתוהיו אוחזין זה בזה והיה הקול מתפרץונישא על כנפי נשרים והשניים אוחזים זה בזה.