חביבה פדיה

לחביבה, תודה רה על המילים שניסחו היטב מרבית מתחושותיי בעת הזאת. [לפני כחודש שברתי דיסק שלא היה לי בו כל צורך (למה לשבור דברים שאין בהם צורך? אין בהם צורך? וזהו?). חשבתי שהוא ישבר לשני חלקים שאותם אשליך לפח. אבל הוא התנפץ לכמה חלקים ועוד הרבה סיכות קטנות ומנצנצות. כלומר חשבתי שדיסק מורכב מחלקים, טרקים, קטעים, פרגמנטים ולא שמתי לב שתמיד יש מנגינה, תמיד יש רוח שאותה אי אפשר לשבור ואם כן אז לאלפי רסיסים זוהרים שגם אחרי שטיפת רצפה וגם אחרי שירדת על ברכייך, אוחז בנייר טואלט רטוב ומנסה למחוק לכלוכים בלתי נראים, הם עדיין זעיר שם זעיר שם מזכירים לך שתמיד ישנה מגינה שמאחה את הכל ושאינה ניתנת לחלוקה. ולכן יום הזכרון הוא ראש השנה. שגם אם אינך יודע לענות דיסקורסיבית על השאלה 'איכה', אתה תמיד יכול לנסות ולחבר את הקטעים על-ידי נגינה. אולי היא תצא זייפנית וחורקת, אבל ניתן לחבר, כמו שכתבת בסוף דברייך: "כדי להמשיך למרות הכל לאסוף ולהיות ולחיות ברווחים שבין שבר לשבר בתקווה לשרשר אותם למנגינה אחת של תרועה".