כמה מצחיק, כמה עצוב, כמה מדוייק. התיאור הזה של בני האדם ובעצם של כולנו. חוסר היכולת הזה להקשיב למישהו אחר מלבד לעצמנו. הכי עצוב לגלות את זה אצל אלו שממונים מטעם עצמם על יפיפיות הנפש, על הרגישות ועל המוסר.
אבל כל זה מתגמד כאמור אל מול השורות:
"אנשים הגבירו שם ווליום של עצמם, רצו לשמוע את עצמם חוזר אליהם מדיבורי הפוליטקאים, סנאטורים, אורחים חשובים, וכשלא שמעו דרכי את עצמם חוזר אליהם איבדו ענין. חבל שלא כיביתי את עצמי ברגע שהפכתי לרדיו שסתם פתוח. "
אסתי (לא נבדק) | ו', 06/05/2009 - 06:02
»