ניסיתי, באמת שניסיתי לקרוא את ספרך 'בעין החתול' (קצת טעות לקרוא לספר בדיוק כמו ספר של סופרת מפורסמת, מרגרט אטווד).
ואני קורא מנוסה. ואוהב ספר טוב.
לא היה קל. בעיקר בגלל הרושם ההולך ומתגבר של "התגיסות" (ספרך כתוב בכשרון ספרותי רב יותר, אבל מזכיר את 'שנת הבשרים שלי' - רות אוזקי).
ספר מגויס למען הדעה. אין בני אדם בספר. יש חתולים. ובני האדם מתחלקים לכמה מטורפים שמגדלים 150 חתולים, ולאלה שעוטפים גורי חתולים בעיתון וצוהלים כשמכונית דורסת אותם. כל היתר, ההמון, פשוט לא איכפת לו.
אבל נשברתי אחרי שביד מכוון , אחרי שלושת הקטעים של אטימות הלב כלפי 'רוזה והכלבים' (ואני אומר 'אטימות לב' בכנות, אני אוהב בעלי חיים. מאז שאני זוכר את עצמי גידלתי כלבים וחתולים), "דחפת" בבוטות, ביד גסה, תוך רצון פופוליסטי לקשור בין כלב בקרנטין ליהודי בגטו, לזעזע, את הספור על היהודי בגטו בדוברובניק.
זה היה יותר מדי בכלל. בפרט היום, לקראת סופם של עשרת הימים הנוראים הלאומיים שהתחילו ביום השואה ומסתימים היום ביום הזכרון לחללי צה"ל.
חבל. דעותייך החברתיות והפוליטיות, הגם שלא ישירות אבל שקופות לגמרי, מאפילות על כשרונך הספרותי הלא מבוטל.
(ויכול להיות שדעותינו דומות חברתית כמו שהן דומות בעינייני בע"ח)
one.eighty77 | ג', 04/28/2009 - 15:13
»