שנה טובה ומתוקה לכל באי האתר
ונתנה תוקף
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוםכִּי הוּא נורָא וְאָיום
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.
הטקסט הוא באדיבות אתר הפיוט, ערכתי אותו לפי בתיו. בהמשך השבוע אעלה פירושי שלי למזמור זה.
פירושים שונים ניתן למצוא בקישורים ל"ונתנה תוקף" בערך זה בויקיפדיה ובאתר הפיוט.
החיים הכוללים ברמות של כל ההוויה הם כמו ספר ענק שכל אדם השאיר בו חותם. טביעת אצבעות. הספר הזה נפתח במחזוריות של שנה. שער המחזור הגדול של הזמן הוא חידה. לא יום לא שבוע לא חודש. שנה. פרק זמן שבו חוגגים גם ימי הולדת. פרק זמן שנמדד הזמן הגדול בחיי אדם.
כשהספר הגדול הזה נפתח ספר החיים והמתים נקבע מי יחיה ומי ימות. ואז בא הפירוט הקשה המדויק האכזרי: מי באש מי במים.....
מול החידה הגדולה של חיים ומות גלות ומולדת - אדם אינו שונה מן הבהמה.
חזרת הקול של הפיוט הוא תופעה מובהקת של בני הדור השלישי. צרורו ומקלו של הסב התעכבו. נשארו ארוזים. לעיתים מעוכבים. לעיתים שכוחים ומבויישים. הקטנים שעומדים ליד הגדולים בבית הכנסת וסופגים קול דממה מוזיקה פחדים יראה ובכי שלא שייכים להם עדיין. כביכול לא שייכים. ואז הם שבים ופורצים. אם בוב דילן מהווה נשא של מוסיקת הבלוז והדרום לאונרד כהן מתגלה בשיר הזה כנשא של ערוץ זיכרון נוסף, של היהודי הנודד ממזרח אירופה.
שירו של לאונרד כהן הוא סוג של עדות וזיכרון תפילה שהתחבר למעינות עמוקים של זכרון אימה וחרדה נשגבות.
בעדכון של שורות התפילה, שכהן עצמו חש את המוזיקה שהלחין לה כאילו היא שאולה ואפילו גנובה, דבר המעיד לעומקו של עניין עד כמה חש שהתפילה הזאת היא דבר הקיים לעצמו, ההפתעה הגדולה היא לא בפיתוח של שורות אפשרויות הגוויעה החיים והחידלון, אלא בחיבור לשורה יומיומית ופשוטה שהיא אבן הנגף גם בתרגום:
and who shall I say is calling?
או הואיל ונכתב לפני כן מי ימות ומי יחיה יש לקרוא אותו כך:
מי [ימות או יחיה] באשאו שמא אין לרכך ואין לעדן. יש הרבה פסוקי סוף והם ברורים ויש כמה פסוקי חיים וגם הם מובדלים לעצמם. אבל עדיין רב הוא תחום הביניים: כמו : מי ינוח ומי ינוע מי ישלוו ומי יטרף.
אין נעימות ואין הקלה בשאלה. אולי הברור הקונטקסטואלי של חיי יהודי אשכנז מבהיר את האווירה הקודרת, אבל אולי הוא רק משכך חרדות ומרגיע שהיום כביכול זה קונטקסט אחר.
המעבר החד של לאונרד כהן לשאלה מי מבקש, מנסה למצוא נושא לתיאור שכל כולה מוסב על אוביקט.זו גם שאלה פשוטה יומיומית של מישהו שרוצה להעביר שיחת טלפון ושואל מי מבקש את א X או את Y
וזו גם שאלה שיכולה לעבור מן האובייקט הנצוד אל הצייד המבקש את נפשו? עמימות. האם יש כאן עמימות דיכוטומית? מלאך המוות הקוצר? קריאתו של האלהים?האם האלהים הדורש את נרדף מלשון קרוב אליו?
וזו גם שאלה שיכול להיות לה נפח תיאולוגי: הCALLING הוא השליחות, היעוד.
[זאת גם קריאה בשם].
כל הצלילים האלה מהדהדים באנגלית והדואליות של קריאה רגילה וקריאה לשליחות ויעוד קיימת באנגלית.
במכה אחת חדה נשברת המונוטוניות של השיר המונה את גורלות האדם ועוברת אל המי הגדול.
ובתוך אותו מעטה ערפל חידתי אקזיסטנציאלי בודאי של שאלת המי הגדול של האחר הגדול ושל הקיום האנושי בו בזמן – בתוך אותה מרירות, טיפת מתיקות נמסכת של תקווה להתבהרות של הקריאה, השליחות, היעוד.
who by high ordeal, who by common trial,
who in your merry merry month of may,
who by very slow decay,
and who shall I say is calling?
And who in her lonely slip, who by barbiturate,
who in these realms of love, who by something blunt,
and who shall I say is calling?
And who by brave assent, who by accident,
who in solitude, who in this mirror,
who by his lady's command, who by his own hand,
who in mortal chains, who in power,
and who shall I say is calling?
1979 :
That song derives very directly from a Hebrew prayer that is sung on the Day of Atonement, or the evening of the Day of the Atonement:(? Hebrew) Who by fire, who by sword, who by water? According to the tradition, the Book of Life is opened and in it is inscribed all those who will live and all those who will die for the following year. And in that prayer is catalogued all the various ways in which you can quit this veil of tears. The melody is if not actually stolen, is certainly derived from the melody that I heard in the synagogue as a boy.But of course, the conclusion of the song, as I write it, is somewhat different: "Who shall I say is calling?" Well, that is what makes the song into a prayer for me in my terms, which is who is it or what is it that determine who will live and who will die ? What is the source of this great furnace of creation ? Who lights it ? Who extinguishes it ?
1980 :
The melody on which this next song is based I first heard when I was four or five years old, in the synagogue, on the Day of Atonement, standing beside my tall uncles in their black suits. It¹s a liturgical prayer that talks about the way in which you can quit this vale of tears. It's according to a tradition, an ancient tradition that on a certain day of the year, the Book of Life is opened, and in it is inscribed the names of all those who will live and all those who will die, who by fire, who by water...
1988 :
This song arises from a time when I was very young and I stood beside my uncles in their black suits in the third row of the Synagogue, on the Day of Atonement, waiting for this most beautiful prayer to begin. And I based this song on that prayer. Who by fire, who by water (in Hebrew).
ומי באש, מי במים
מי לאור חמה, מי בליל אפלה
מי בסבל רב, מי סתם כך
מי ביום פריחה אביבית, מי בגסיסה איטית
ומה אומר? מי הוא זה, מי המבקש?
ומי בנפילה , מי בתרופות הרגעה
מי בממלכת האהבה, מי באיבחה מהירה
מי במפולת שלגים, מי באבקת סמים
מי בתאוות ביצעו, מי בגלל רעבונוומה אומר ? מי הוא זה, מי המבקש?
ומי בהשלמה אמיצה , מי בתאונה
מי גלמוד בבדידותו, מי אל מול מראתו
מי בפקודת גבירתו, מי בידיו שלו
מי אסור בכבלים, מי בכוחות רבים
-----------------------------
היום ברשת ב', בתוכניתה של ענת דולב, לקראת חג, תתארח חביבה פדיה ותדבר על ראש השנה. התוכנית משודרת בין 13 ל-15. האזנה נעימה.