חביבה פדיה

יעל היקרה התרגשתי מתגובתך. התקווה הגדולה בעריכת הפסטיבל מבחינתי היתה לאפשר מקום פתוח ומרווח לכולם שיכול להכיל את ה"זיכרון הארוך" של כולם מכל הגלויות ויחד עם זאת מחובר גם לפתיל הקצר, למיידי, לשוקק, לעכשווי ביותר. פתיחות היא כשהמזרח הוא פוקוס כשהקצה הוא פוקוס כשהדרום הוא פוקוס שממקד מלטש מראה ומאפשר, לפעמים זה מפחיד את ההגמוני שהקצה מבקש לארגן מנקודת המבט שלו, אבל החגיגה הכי גדולה היא כשלא עושים חשבון ובאים ומשתתפים, מרככים אז את הגלות החזקה של ההווה הקצר הכל כך טעון ושלילי. ובאמת הוזמנו הרב ה משוררים "לא מזרחים" . ולא אוכל כאן לנקוב שמות של מי שסרבו. הרבה לעומת זאת באו כמו צ'יקי ארד שמחובר לדרום, וכמו מוריה רחמני שגם היא באה מהדרום עם קול חזק השואב גם מן המיסטיקה היהודית, משפחה בעלת יחוס לר' מברדיטשב ואי שם, כן לגלות ספרד. וזה הדגים שהדרום מבין את מזרח וגם לא מפחד מתיוגים
וז ה מביא אותי להיזכר למה קראתי לסדרת הצילומים שלי גלות פתוחה, לא רק בגלל שהג'רבה היא גלות פתוחה אלא גם בגלל התקוה והאמונה שזכרון פתוח לגלות הוא הנתיב לאחד מששים חלקי גאולה, ואני עוד אכתוב על זה כאן במיוחד, וזה מזכיר לי גם את הבאר שדיברה עליה מאיה
שנדרשה במקורות גם בזיק ה לפסוק "באר היטב" כלומר מלשון פירוש:אנו כולנו מכל העדות ומקול העדות שבעים פנים ופירושים של גלויות וגאולות וכשאנו מזכירים לפעמים שהתרבות לעיתים מתאבנת כאבן כבדה וחוסמת את פיו של אח ד הקולות כמו למשל קולו של המזרח, איננו באים בתביעה ובהאשמה ובקידוש הסבל אלא בקריאה לתיקון
שבת שלום