יצאתי מהצפון ונסעתי רחוק, כמעט עד הקצה, אל המדבר האהוב ואל הפסטיבל שלך, חביבה. בדרך, בכביש של מצפה רמון, חשבתי על מה שאת עושה כמעשה החלוצי של סלילת הכבישים. פתיחת דרכים וניתוב נתיבים של תרבות- דרך הכתיבה של השירים שלך קודם כל, דרך מאמר על השירה העיברית בעיתון, דרך בניית הפסטיבל והשמעת קולות שצריכים להגביר אותם. אני רואה, כמי שלא שייכת לתחום השירה דווקא, את המהלך החלוצי הזה כמהלך גדול וממלא אמונה.
הדבר המרגש ביותר עבורי כמאזינה בפסטיבל היתה התחושה של קיבוץ הגלויות האמיתי שהיה שם סוף סוף. התחושה החזקה שנוצרה היא שיש מקום. אני כ'אשכנזיה' הרגשתי כאילו גם לי נהיה מקום סוף סוף דווקא בפסטיבל ששם דגש על המזרח. כי העניין הוא פשוט לתת מקום כעיקרון, וזה מה שמאפשר גם להיות ביחד ולהגיע לארץ כעם.
הפסוק שעלה לי באותו יום הוא
'והיו לאחדים בידי'
מהתפילה שלפני נטילת לולב. כאילו נפוצותינו התכנסו והתקרבו והיו לאחדים בידיך.
בתפילה ובתודה, יעל.
יעל טרן (לא נבדק) | א', 12/16/2007 - 09:21
יצאתי מהצפון ונסעתי רחוק, כמעט עד הקצה, אל המדבר האהוב ואל הפסטיבל שלך, חביבה. בדרך, בכביש של מצפה רמון, חשבתי על מה שאת עושה כמעשה החלוצי של סלילת הכבישים. פתיחת דרכים וניתוב נתיבים של תרבות- דרך הכתיבה של השירים שלך קודם כל, דרך מאמר על השירה העיברית בעיתון, דרך בניית הפסטיבל והשמעת קולות שצריכים להגביר אותם. אני רואה, כמי שלא שייכת לתחום השירה דווקא, את המהלך החלוצי הזה כמהלך גדול וממלא אמונה.
הדבר המרגש ביותר עבורי כמאזינה בפסטיבל היתה התחושה של קיבוץ הגלויות האמיתי שהיה שם סוף סוף. התחושה החזקה שנוצרה היא שיש מקום. אני כ'אשכנזיה' הרגשתי כאילו גם לי נהיה מקום סוף סוף דווקא בפסטיבל ששם דגש על המזרח. כי העניין הוא פשוט לתת מקום כעיקרון, וזה מה שמאפשר גם להיות ביחד ולהגיע לארץ כעם.
הפסוק שעלה לי באותו יום הוא
'והיו לאחדים בידי'
מהתפילה שלפני נטילת לולב. כאילו נפוצותינו התכנסו והתקרבו והיו לאחדים בידיך.
בתפילה ובתודה, יעל.
»